שבט מנצורי היקר והאהוב אני פונה אליכם, כי זר לא יבין זאת – תמיד מבקשים ממני לכתוב דברים ואני כותבת בכיף, הפעם ממש לא רציתי להיות טובה בזה לא רציתי לכתוב הספד – אין שום כבוד בלכתוב הספד, אין… רויה שלנו, הנכדה הכי קטנה שלנו שהיא חלק בלתי נפרד מאיתנו. שבט מנצורי נמצא כאן היום ולא מצליח להאמין למה שקורה – החליטו לקחת אותך מאיתנו, לקרוע לנו את הלב ולרסק אותו לחתיכות הכי קטנות שאפשר, כאלה שלא מוצאים גם כשמנסים כשנשבר משהו. רויה, חצי מבני הדודים כאן גידלו אותך, היו איתך בארה"ב וגם פה, החזרה לארץ לא הייתה קלה ובהתחלה כולנו חשבנו שתעזבי אותנו לארה"ב, עד שהתאהבת עוד ועוד פה במדינת ישראל ובנו… כנראה שטעינו, אחרת אין לי הסבר למה את לא איתנו? עם החיוך הענקי שלך.. האמת?? שתמיד חייכת, תמיד אמרת שהכל בסדר, גם כשעברת ימים פחות טובים.. את היית האור של המשפחה הפרטית והמורחבת, לא נתת לאף אחד סביבך להרגיש לא טוב. הלכת למקום שכל כך אהבת להיות בו, מסיבה ושם גם הסתיימו חייך.. רויה, אני לא יודעת אם אי פעם מישהו יבין את גודל הכאב שנפער בשבט, לא יודעת מה מנש, סיגי ושי יעשו באמת שלא אני רק יודעת שלנו נגמר האוויר והכוחות ואנחנו לא יודעים מאיפה נשאב עוד.. כרגע מתפקדים על אוטומט אבל מבינים שהעתיד לא יהיה שמח בלעדייך… סיגי ומנשה שום דבר לא יוכל לנחם אתכם, בטח לא הזמן, הוא רק מכעיס יותר.. אבל אנחנו כאן בשבילכם בכל עת אין נחמה ואין עוול גדול מזה..