רויה, הנסיכה שלי, המלאך הפרטי שלי אני לא יודעת איך אני אמורה לעמוד כאן ולהספיד את מי שהיתה עבורי לאחות קטנה  אבל בתוך החושך האין הסופי שאנחנו נמצאים בו אני דווקא רוצה לספר על האור שלך ועל האור שהיית; על המלאכית שלנו שנולדה עם פס כסוף בשיער, כזה ששייך רק למלאכים על העיניים היפות שתמיד מלאות בטוב ואושר אין סופי על החיוך שלך, חיוך כמו של נסיכות כאלה שיש רק באגדות, ועל הנשמה והלב הטהור שלך שפועם חזק בכל אחד מאיתנו. רויה שלי, הילדונת שגרה איתי בחדר וישנה אצלי במיטה,  שהייתה מבקשת שאעשה לה תסרוקת בשיער השטני הארוך שלה שהייתה מתחבאת לנו בארון של סבתא וכשהיינו מוצאים אותה הייתה מחייכת חיוך ענק וצועקת לנו ״ציז״  הילדונת שהיתה עושה לנו הופעות כשהיא עומדת על השולחן סנוקר בגינה, ואנחנו הקהל שלה השבוי בקסמיה. שגדלה להיות הבחורה הכי יפה בגן, חכמה ומוכשרת, שהיה בה רק טוב וקסם מיוחד ששיך רק לה. המלאך שלנו, שככל שגדלה רק גדל האור בתוכה שהאיר אותנו ויאיר בתוכנו לעד. אני כבר מתגעגעת אליך ובעיקר מתגעגעת לכל הדברים שעוד לא הספקנו  שתשלחי לי תמונות עם השמלה האדומה שבחרת לנשף סיום, וכמה יפה היית לשיחות שלנו על כל הסיפורים שלך על החברים, על האהבות שבלב, על הטיול הגדול למסיבת רווקות שלי, שהגעת עם 39 מעלות חום, ואפילו שאמרתי לך להשאר בבית כתבת לי בדיוק במילים האלה: ״מור אני לא אפספס לשמח אותך לעולם.״ רק רצית להפיץ טוב ואושר בעולם האכזר הזה. אני מתגעגעת לשיחות איתך שלא רציתי שיגמרו על כל הדברים הדומים בי ובך שתמיד צחקנו ואמרנו שזה בגלל ששתינו מזל שור ונולדנו באותו השבוע, היינו חוגגות יום הולדת ביחד, מברכות אחת את השניה, ועכשיו, כבר אין לי עם מי לחגוג. יש לי חור בלב שגם הזמן לא יצליח לרפא ורק בא לי לצרוח לאלוהים כל מי שמכיר אותנו יודע שאנחנו משפחה מיוחדת, אנחנו לא בני דודים, כולנו אחים ואחיות שמחוברים בדם בגוף  ובנפש ואת כל העולם שלנו ואנחנו עומדים לאבד את השפיות מרוב כאב אני אוהבת אותך כלכך, כולנו, כל האחים והאחיות שלך שכבר מתגעגעים אליך וכואב לנו בעצמות. נוחי על משכבך בשלום מלאך יפה שלי,המלאך הפרטי שלנו. סבא, תשמור עליה שם למעלה.