ללא התרעה ובלי הכנה מראש לקחו לנו אתכן, שבת לפני כשבועיים כולנו התעוררנו לסיוט אבל בחלומות הכי שחורים שלנו לא חשבנו שלא תחזרו הביתה. שבועיים של סיוט עברנו ולא בטוח שיש לנו מספיק מילים כדי לנסות בכלל להעביר את התחושות… בימים האלה כולם שואלים את כולם מתוך נימוס "מה שלומך? מה קורה?" ואנחנו לא עונים כי מה כבר קורה? לקחו לנו אתכן, לקחו… אהובות שלנו – כנראה שלעולם לא נדע מה קרה שם באמת, אבל בדבר אחד כולנו בטוחים לא הסכמתן להיפרד… האחווה והאהבה שלכן לקחה אתכן מהעולם הזה ביחד. "המציאות החדשה" – כך כולם טורחים לומר לנו, זה מה שנגזר על השבט שלנו, מציאות בלי נורל ורויה. מי רוצה מציאות חדשה כשאתן לא כאן?? מאז שנודע לנו – כולנו שבורים, כועסים, כואבים ובעיקר מסרבים להאמין. כל שיחה שלנו האחד עם השנייה אנחנו מסתכלים חסרי אונים ושואלים האם זה אמיתי?? מתהלכים בבית פועלים על אוטומט והשאלה שחוזרת על עצמה ומהדהדת בלי סוף – הייתכן שלא נראה יותר את רויה ונורל? נורל – שתדעי שפעם אהבנו ממש את השיר "הפרח בגני" היום הוא שיר שמנציח אותך ואנחנו בכלל לא רצינו להנציח אותך, רצינו לרקוד איתך בחתונה שלך עם עמיתוש.. רויה – גם את השיר "אחרי הנצח" אהבנו עד שהוא קיבל משמעות עבורנו כשהבנו שזה השיר האחרון ששמעת בטלפון.. נורל ורויה – בבקשה, בבקשה תשלחו לנו סימנים וכוחות כי נראה שאין לנו מושג מה לעשות.. ובעיקר עזרו לנו עם מנש סיגי ושי אנחנו כאן בשבילם אבל זה לעולם לא יהיה אותו הדבר בלעדיכן. נורל ורויה – צילקתן לנו את הלב, לקחתן איתכן חלק מהאוויר שאנחנו נושמים, הרעדתן לנו את האדמה והביטחון. נעשה כל מה שצריך עבור ההורים שלכם ושי.